החקלאים בתשובה לעתירת הקשת הדמוקרטית: שילמנו עבור קרקעות המדינה שבחזקתנו

עמירם כהן

 

"507 מושבים וקיבוצים סיימו ב-1977 לשלם למינהל מס רכישה בסך כולל של כ-100 מיליון שקל (בערך נוכחי), וזאת כתמורה עבור חוזי חכירה לדורות של קרקעות המינהל שנמסרו לידיהם" – כך נכתב בתשובת החקלאים לעתירת הקשת המזרחית לבג"ץ, שבה התבקש בית המשפט לא לאפשר למדינה להעניק לחקלאים זכויות קניין בקרקעות שהם מחזיקים. החקלאים מיוצגים בעניין על ידי האגודה השיתופית גרנות.

עוד נאמר בתשובת גרנות: "חוזי חכירה לדורות נועדו למשק חקלאי ולמפעל. לפי הגדרת המינהל מפעל הוא תעשייה, בית הבראה, מלון, חניון, תחנת דלק או כל מטרה עסקית אחרת שאינה משק חקלאי, כמו גם הרחבה למטרות בנייה." ובהמשך, "מינהל מקרקעי ישראל הכיר בזכויות הקניין של החקלאים, וב-1970 הוא החל לגבש חוזי חכירה לדורות, שנועדו לחול על כל הקיבוצים והמושבים. בתמורה לחוזי חכירה לדורות אלה שולמו גם מסי הרכישה.

מלבד הטענה בעניין תשלום מסי הרכישה שבגינם החקלאים זכאים לעשות בקרקע גם שימוש שאינו חקלאי, לגרנות טענות משפטיות נוספות לדחיית עתירת הקשת הדמוקרטית:

* לפני הקמת המדינה החקלאים מימנו מהונם העצמי 41% מעלות רכישת הקרקעות על ידי הקרן הקיימת לישראל (קק"ל).

* קק"ל קיבלה, בתוך 4-6 שנים, מיליארד שקל עבור חלקה במכירת קרקעות המינהל, והיא עתידה לקבל עבורו מיליארדים נוספים בשנים הבאות; זאת כאשר קק"ל השקיעה רק 3.3 מיליארד שקל עבור רכישת 3.3 מיליון דונם, השקעה שנעשתה לפני הקמת המדינה. מקור ההפרש במכירת קרקעות שנרכשו על ידי החקלאים, ושנמסרו לקק"ל.

עוד טענה גרנות לאפליית הסקטור החקלאי לעומת הסקטור העירוני, בכל הנוגע לקרקעות המדינה:

* חוכר חקלאי משלם 83% מסים והיטלים יותר מחוכר עירוני עבור שינוי ייעוד הקרקע – 113% חוכר חקלאי ו-30% חוכר בעיר.

* סך ההטבות שניתנו לחוכרי קרקעות של המדינה בעיר מאז שנות ה-60 מגיע ל-82 מיליארד שקל, וזאת באמצעות מתן הנחות לרכישת עשרות אלפי דירות בדיור הציבורי.

* 2.5 מיליארד דולר של תשתיות מוכנות ולא מנוצלות ביישובים החקלאיים. תשתיות אלה ניתנות לניצול להקמת אלפי יחידות דיור ללא השקעה נוספת של המדינה.

את גרנות מייצגים עורכי הדין שרגא בירן, מאיר פרוגס ואפרת כראזי.

 

 

פורסם לראשונה בעיתון "הארץ", 31.1.2002