בבית המשפט העליון בירושלים                                                              בג"צ 244/00

                                                                                                                  בג"צ 8350/00

                                                                                                                  בג"צ 1308/00

 

 

בעניין:                          עמותת שיח חדש -

                                                "הקשת הדמוקרטית המזרחית" ואח'

ע"י ב"כ עו"ד אביגדור פלדמן ו/או                                                                       אחינועם מרגלית ו/או אבים יריב 

                                סמטת בית השואבה 6 תל אביב

                                                טל: 03-5608833 פקס: 03-5607176

                                                                                                                  העותרים בבג"ץ 244/00

 

 - נגד -            

 

ראש המטה לביצוע הסדר הקיבוצים - פרופ' דניאל צידון

ע"י ב"כ עוה"ד קנטור, אלחנני, טל ושות'

בית מוזס, שד' רוטשילד 74-76, תל אביב 65785

טל': 03-7140400, פקס: 03-7140401

 

                                        1. מאיר מזריצקי          

2. צבי פורת

3. יהודה זוהר

4. עזבון המנוח איתן פורת ז"ל

כולם ע"י ב"כ עוה"ד צבי טהורי

מרח' ויצמן 4, תל אביב 64239

טל': 03-6919559, פקס: 03-69199576

העותרים בבג"ץ 1308/00

 

החברה להגנת הטבע

כ"י ב"כ עוה"ד בנימין היימן

בצלאל 14, ירושלים, 94591

העותרת בבג"ץ 8350/00

 

1. שר התשתיות הלאומיות

                                        2. מינהל מקרקעי ישראל

                                        3. מועצת מקרקעי ישראל

                                        ע"י פרקליטות המדינה

                                        משרד המשפטים, ירושלים

 

                                    4. תנועת המושבים בישראל

                                    ע"י ב"כ עו"ד מאיר דינאי ושות'

                                    רח' קפלן 2 תל אביב 64734

                                    טל: 03-6957747 פקס: 03-6957747

                                   

        5 - 8. התנועה הקיבוצית המאוחדת ואח'

                                    ע"י ב"כ עו"ד ד. ויסגלס ו/או אח'

                                    רח' לילינבלום 44 תל אביב 65134

                                    טל: 03-5604731 פקס: 03-5601140

 

                                    9 - 15. גרנות, אגודה שיתופית חקלאית מרכזית בע"מ ו- 6 אח'

                                    ע"י ב"כ עו"ד שרגא בירן ושות'

                                    רח' בן יהודה 34 ירושלים 94230

                                    טל: 02-6258161 פקס: 02-6259284                                 

           

                                                                                                             המשיבים בבג"ץ 244/00

 

                                    1. שר התשתיות הלאומית

                                    2. מועצת מקרקעי ישראל

                                    3.  מינהל מקרקעי ישראל

המשיבים בבג"ץ 1308/00

 

                                        1. שר התשתיות הלאומית

2. מינהל מקרקעי ישראל

3. מועצת מקרקעי ישראל

4.תנועת המושבים

5. התנועה הקיבוצית המאוחדת

6. הקיבוץ הארצי

7. הקיבוץ הדתי

8. התאחדות האכירים

9. עמותת שיח חדש- למען השיח הדמקורטי והרב תרבותי בישראל

המשיבים בבג"ץ 8350/00

 

 

תגובת העותרת בבג"ץ 244/00 לבקשה להצטרף כמשיב ולצמצום צו הביניים

 

בהתאם להחלטת כב' הנשיא א' ברק מיום 25.09.01 מוגשת בזאת תגובת העותרת בבג"ץ 244/00 לבקשת ראש המטה להסדר הקיבוצים להצטרף כמשיב לעתירה ולצמצם את צו הביניים אשר ניתן על ידי כב' בית המשפט ביום 15.08.01.

 

פתח דבר

1.    ביום 10 בינואר 2000 (10.01.00) הגישה עמותת שיח חדש - "הקשת הדמוקרטית המזרחית"  (להלן: "המשיבה") עתירה לבית משפט נכבד זה אשר עניינה, כפי הידוע כבר לכל, בשאלת מעמדם של מקרקעי ישראל המנוהלים על ידי מינהל מקרקעי ישראל. עיקר טרונייתה של העותרת יצא כנגד החלטות 533, 611, 717, 727, 737 של מועצת מקרקעי ישראל, הנוגעות כולן לשינוי יעוד קרקע חקלאית ולפיצויים ולהטבות אשר אמורים להינתן למחזיקי קרקע חקלאית בעת שינוי יעוד. במסגרת העתירה התבקש בית משפט נכבד זה ליתן צו ביניים אשר ימנע את אישורן והוצאתן לפועל של כל העסקאות במקרקעי ישראל, עד לדיון והכרעה בעתירה. זאת, לאחר שני דיונים בע"פ שהיו בפני הרכב מורחב של בית משפט נכבד זה, דיונים שזכו לשיקוף תקשורתי ניכר, דיונים שהתמקדו בשאלה המורכבת של צו הביניים,  ולאחר שהוגשו בעניין זה מסמכים רבים לבית המשפט שאף חלקם מצאו עצמם כך או אחרת לאמצעי התקשורת ובעיקר למדורי הכלכלה והנדל"ן השונים.

 

2.    בסיומו של הליך מתמשך זה ניתן, כאמור, ביום 15.08.01 צו הביניים המובנה על פי המלצות הביניים של ועדת מילגרום וזאת בעיקבות  עמדת פרקליטות המדינה שייצגה בעתירה זו כמה משיבים שהם ארגנים כאלה או אחרים של המדינה כשר התשתיות,מינהל מקרקעי ישראל ומועצת מקרקעי ישראל. פרקליטות המדינה אומנם התנגדה למתן צו ביניים, אך הביעה עמדתה כי אם יאות בית המשפט ליתן צו ביניים מן הראוי כי רוחבו ואורכו יהיו דומים להמלצות ועדת מילגרום ביחס למצב הביניים עד אשר יתקבלו ההמלצות ויהפכו נורמה מחייבת.

 

3.    ראוי להדגיש כבר עתה ועדת מילגרום הייתה מודעת היטב להסדר הקיבוצים וניתנה לו עדיפות על פני המלצותיה הכלליות ועדת מילגרום, בכל הנוגע לקרקעות, אשר על פי ההסדר יימסרו למדינה כנגד קיצוץ החוב על פי שווי הקרקע ועל פי הפיצוי הקבוע באותן החלטות מינהל מקרקעי ישראל למחזיקים בקרקע. כך ניתנה עדיפות להסדר הקיבוצים על פני קביעות ועדת מילגרום ביחס לאותן החלטות המינהל שהועדה גזרה את דינן לשבט, לקיצוץ לשינוי ולהמעטה. ועדת מילגרום לא מצאה לנכון ליתן עדיפות לאותן עיסקאות באספמיה שעשו הקיבוצים, שהן נשוא הבקשה דנן.

 

4.    ביום 25.09.01 הגיש ראש המטה להסדר הקיבוצים (להלן: "ראש המטה") בקשה להצטרף כמשיב בעתירה ולצמצום צו הביניים. ראש המטה מסביר בבקשתו, כי צירופו נדרש "על מנת שיוכל להתגונן מפני פגיעה אפשרית בהסדר הקיבוצים, ועל מנת שיתאפשר לו להציג בפני בית המשפט הנכבד את מכלול העובדות והשיקולים הדרושים להכרעה בעתירה".

 

5.    חישוב פשוט יורה אותנו כי למעלה משנה וחצי חלפה מיום שהוגשה העתירה נשוא בקשתו של ראש המטה ועד ליום מתן צו הביניים. 19 חודשים חלפו להם מבלי שנשמע קולו של ראש המטה. 19 חודשים בהם בחן, חקר ולמד. שנן והפנים. ובסיומם, גמלה בליבו לבקש להצטרף לעתירה כמשיב לצד שורת המשיבים הארוכה של עתירה זו.

 

6.    אין חולק, דבר העתירה נודע ביהודה ובחוצות ירושלים, כך גם נשמע למרחקים קול בקשתה החוזרת ונשנית של המשיבה כי הצו יינתן. ואין ספק כי ראש המטה שאוזניו כרויות לכל דבר הנוגע להסדר הקיבוצים ידע היטב כי בקצה האופק הולכת ונוצרת עננה ויש יאמרו קרן שמש אשר הפכו בסופו של דבר לצו הביניים.

 

7.    מדוע זה המתין ראש המטה עד למתן צו הביניים? מהו הדבר אשר מנע ממנו מלהגיש בקשתו להצטרף כצד להליך עד עתה? לעניות דעתנו, שיהוי רב, רב מדי, נגוע בבקשתו של ראש המטה, משלא פנה בכל 19 החודשים לבית משפט נכבד זה. ולמרבה הצער אף לא טרח להאיר את עיניינו מדוע בושש לו ראש המטה, מדוע נחבא אל כליו ומדוע לא ביקש להצטרף לעתירה בעוד מועד כך שישמעו טענותיו והשגותיו ולא יהיה מטריח את הציבור ואת בית המשפט בהצטרפות מאוחרת המחייבת התייחסות פרטנית לטענותי בבחינת שונה ומעולה הוא מכל המשיבים שטענותיהם נשמעו בצוותא. להבנת העותרת די בשיהוי זה כדי שתידחה הבקשה על הסף ויחוייב ראש המטה בהוצאות נאותות כדין מי שישן על משמרתו ופתע הוא נעור, משפשף את עיניו ומיד  מטריח הוא את הציבור בבקשות שזמנם חלף.

 

8.    יש להדגיש כי בית משפט נכבד זה דחה כבר בחודש ינואר השנה, בקשת הצטרפות של ד"ר אברהם כהן ושל האגודה לזכויות האזרח. וכך קבעה כב' השופטת דורנר באותו עניין:

 

"הדיון בבג"צ 244/00 הנ"ל נמצא בשלבים מתקדמים, באשר ניתנו מספר החלטות ביניים ואף התקיים דיון בו נדחתה הבקשה למתן צו ביניים בשלב זה. בנסיבות אלה אין מקום לאחד את הדיון בעתירה זה עם הדיון בבג"צ 244/00."

 

כמובן, אם בחודש ינואר קבעה כך כב' השופטת, מקל וחומר שבחודש אוקטובר אין להיעתר לבקשת הצטרפות זו.

 

9.    ואם לא די בשיהוי מתעוררת שאלה נוספת האומנם נחוץ הוא ראש המטה לעתירה האומנם נפקדו טענותיו וחלל ריק על ספסלי המשיבים נפער במקום בו אמור היה לשבת ולא ישב מחמת שאיחר ובושש להגיע לבית המשפט העליון?

 

10. באופן תמוה (ראה סעיף 9 לבקשה) שם עצמו ראש המטה כדוברה של המדינה. ואלו דבריו:

 

"במסגרת בקשה זו יוצגו במפורט הנזקים הבלתי הפיכים והעלויות הישירות והעקיפות לאוצר המדינה...".

 

11. וישאל התם. מה לו לראש המטה אשר משים עצמו בנעלי המדינה ומבקש לטעון בשמה באשר לנזקים וההפסדים הכספיים אשר נגרמים לאוצר המדינה בשל הוצאתו של צו הביניים? מה לו כי יזעק את צעקתה של המדינה וכי יבקש לו לבוא ולומר דברה? האם הפך הוא, מבלי שנרגיש, לנציג המדינה? לדוברה? למגנה?

 

12. למותר להזכיר, כי פרקליטות המדינה, גוף מנוסה ומיומן מייצג את המדינה בבג"ץ זה, וגוף זה אשר אינטרס המדינה עומד לנגד עינייו לא נדרש, לעניות דעתנו, לסיועו של אחר ולבטח לא לסיועו של ראש המטה. זאת ועוד, בסעיף 52 אף מצא ראש המטה לנכון להפנותנו להנחייתו של שר האוצר לפרקליטיה המלומדים של המדינה בדבר אי החלת צו הביניים על הקיבוצים אשר לפי הנטען הינם כלשון ראש המטה בעלי "טענה לעסקה" או "הסדר פרטני" ולדעתנו ברוח הטרמינולוגיה של הסדר הקיבוצים שמככבים בוח קיבוצי הבלון וקיבוצי הנדל"ן אלה "עיסקאות באספמיה",  וכך יכונו להלן.  והשאלה המתבקשת היא, כמובן, מדוע זה לא נטען הדבר על ידי המדינה ומדוע זה לא הוצגה הנחיה זו בפני בית המשפט קודם למתן צו הביניים. מדוע לא ביקשה המדינה לגזור כך את צו הביניים שלא יפגע גם בעיסקאות באספמיה. גם לכך אין הסבר ותשובה בבקשת ראש המטה וליבנו אומר לנו כי פרקליטות המדינה העזה שלא למלא אחר הנחיית השר, כי ידעה היטב שטענה זו היא פסולה ומפלה והיא מעניקה מעמד מיוחד לעיסקאות באספמיה של מספר קטן של קיבוצים לעומת נדל"ן באספמיה של רוב רובם של הקיבוצים האחרים. מן הראוי להזכיר כי היועץ המשפטי לממשלה העביר ביוזמתו את דו"ח ועדת מילגרום לבית המשפט, ולא מצא לנכון לבקש לשנות את הוראות המעבר.

 

13. כפי שיפורט להלן אין כל סיבה להעדיף קיבוצים שלא באו לעולם בחצרותיהם של הקיבוצים שראש המטה רוצה בייקרם לעומת קיבוצים אחרים שלא שקעו עד צוואר בחובות וידעו לכלכל כראוי את עיניהם וגם הם מבקשים להמשיך ולקבל את מתנות החינם שהעניקו להם החלטות המינהל נשוא העתירה. אין על כן להניח לראש המטה לטעון מאוחר מאד טענות שהמדינה בחרה שלא להעותן בפני בית משפט נכבד זה.

 

14. הנה אם כן, אינטרס המדינה, באשר יהיה, מיוצג על ידי פרקליטות המדינה ואין לו לראש המטה דבר וחצי דבר עימו ומרגע שההגנה על אינטרס זה נמסרה, זה מכבר, לפרקליטות, אין לו עוד לראש המטה מעמד אחר אשר מצדיק את הצטרפותו לעתירה. באם ירצה, יוכל שר האוצר לפנות לפרקליטות המדינה שתטען את טענותיו כמי שמופקדת על שמירת האינטרסים של המדינה.

 

טענות המשיבה

15. שלוש הן קטגוריות הקיבוצים אשר אליהן מתייחס ראש המטה בבקשתו: הראשונה, קיבוצי בלון. השניה, קיבוצי נדל"ן-בלון. והשלישית, קיבוצי נדל"ן-בלון שהוכרה להם "עסקה" או "טענה לעסקה" או "הסדר פרטני" ואנו נכנה אותם קיבוצי-נדל"ן-באספמיה סך הכל, אם כן, 20 קיבוצים אשר שמם הולך לפניהם ואשר את טובתם, לכאורה, מבקש ראש המטה. אלה הם, איך לא, "הקיבוצים הנותרים", אשר ביניהם גם 5 קיבוצים המשתייכים לקטגוריה השלישית ולהם, לפי הנטען, "הסדר פרטני".

 

16. באשר לקיבוצים אלה טוען ראש המטה, קיים אלמנט הסתמכות. זאת, בשל כך, שנבחרו מכל עם (או שמא נאמר קיבוץ) וסומנו במסמך המכונה נספח ל"ג, כקיבוצים אשר לא נכללים במסגרת ההסדר הכולל אשר במסגרתו מוסרים הקיבוצים את הקרקעות בעלות הפוטנציאל הנדל"ני למדינה, באופן שבתמורה מקצצת המדינה מחובם 23% מערך הקרקע, לאחר שינוי יעוד לבנייה על פי הערכת שמאי.

 

17. ומדוע זה לא נכללו קיבוצים אלה בהסדר הכולל הנ"ל? התשובה פשוטה. לקיבוצי נדל"ן-באספמיה הוכרה הוכרה "עסקה" או "טענה לעסקה" או "הסדר פרטני", דהיינו לכאורה עלה בידם, שלא כמו בידי חבריהם מן הקטגוריות האחרות, לבוא בדברים  זה מכבר, עם צדדים שלישיים המעוניינים בקרקע זו ואשר נכונים לשלם בגינה מחיר רב. "עסקאות" באספמיה אלה הן בגדר דבר שטרם בא לעולם שהרי לא בשלו עיסקאות אלה ולא הגיעו לקו פרשת המים של עיסקה רצינית בשלב מתקדם שיצאה מגדר תחולת צו ביניים בעיקבות המלצות הביניים של ועדת מילגרום. ועדת מילגרום ובעקבותיה כאמור פרקליטות המדינה וכך גם בית משפט נכבד זה סברו כי יש למתוח קו בין העבר לעתיד ובשים לב לאינטרס ההסתמכות קו פרשת המים הזה נמתח לגבי עיסקאות שעברו תחנות רבות להשלמתן וככל שהתקדמו אל סיומן הלך והתחזק אינטרס ההסתמכות של מחזיקיהם וצדדים שלישיים עד שבסופו של דבר גובר אינטרס ההסתמכות על הצורך לשמר מצב קיים ונמלטות עיסקאות אלה ממצודת צו הביניים.

 

18. כפי ששותקת בקשת ראש המטה בנושא השיהוי ובנושא הצורך להושיב את ראש המטה לצידה של פרקליטות המדינה, כך אין הבקשה מגלה לנו פרט וחצי פרט ביחס לאותן עסקאות עמומות אשר להן טוען ראש המטה. ראש המטה לא הציג ולו מסמך יחיד להוכחת עסקה כאמור, הגם שחייב היה להציג פרטים כלשהם באשר למהות העסקאות והשלבים בהם הן נמצאות, אם בכלל. לעניות דעתנו, דרישה אלמנטרית זו אף מתגברת נוכח העובדה שעסקאות אלה תקועות זה מספר רב של שנים וספק אם יש בהן ממש ואם אותם "צדדים שלישיים" נעלמים, בכלל מעוניינים בהן.

 

19. הוציאו לנו עיסקאות אלה נודע אותן, באיזה שלב הן "תקועות", מי הם הצדדים השלישיים להם, מה טיב ההסכמים שיצרו אותם וליבנו אומר לנו שמטבען של עסקאות מסוג זה, שבהסכמים התומכים בהן כלולים סעיפי מילוט שעניינם במקרים בהם מתברר למשל, כי הקרקע אינה מופשרת או כי מדיניות הפיצוי הקבועה על ידי מנהל מקרקעי ישראל משתנה.

 

20. משמעות הדבר היא, כי ראש המטה מתייחס לעסקאות אשר מהותן אינה ידועה ומכל מקום נראה כי מבקש הוא לעסוק בדבר אשר טרם בא לעולם, זאת משום שהקרקע עצמה טרם הופשרה. בעניין זה אין קיבוצי הנדל"ן באספמיה שונים מקיבוצים אחרים וממחזיקים אחרים בקרקעות חקלאיות המוכרים זכויות שטרם באו לעולם. אלה כמו אלה מחלקים את עור הדוב, עוד בטרם צדו אותו ואפשר שאף לפני שנולד.

 

21. טענה נוספת המועלית בבקשת ראש המטה נוגעת להוראות המעבר בדו"ח ועדת מילגרום, אשר לפי הנטען אינן מאפשרות את השלמת הסדרי החובות בקיבוצים הנותרים. נראה, כי העובדה שנושא הסדר הקיבוצים עלה בפני ועדת מילגרום נשכח, באופן פלא, מזכרונו של ראש המטה. למותר להזכיר, כי דו"ח הועדה אינו פוגע בחלק הכללי של ההסדר, דהיינו העברת קרקעות בעלי פוטנציאל נדל"ני למדינה והפחתת שיעורי הפיצוי לפי החלטה 727. ועדת מילגרום התייחסה מפורשות לאותם קיבוצים המופיעים בסעיף לג המפורסם.

 

22. וכך הן הוראות המעבר בדו"ח מילגרום (ע' 92):

 

"שיעורי הפיצוי לפי החלטה 727 ימשיכו לחול על קרקעות המסומנות בנספח ל"ג להסכם שהושבו בפועל או שיושבו למינהל לפי ההסכם, בהתאם להחלטה חלוטה של ועדת היגוי, הכל כאמור בהסכם.

 

ביחס לקרקעות הנזכרות בנספח ל"ג כקרקעות שלגביהם אמור לחול "הסדר פרטני" או "עסקה פרטנית" שלא על פי הכללים שבהסכם לענין קרקעות מושבות, יחולו הוראות המעבר הכלליות לגבי ההחלטות הרלוונטיות לכל קרקע או עסקה כאמור...".

 

23. הנה כי כן ידעה גם ידעה ועדת מילגרום את טענותיהם של קיבוצי-נדל"ן-באספמיה, אלא סברה כי אין לתת להם כל מעמד מיוחד. וצר כמה צר הדבר שראש המטה אינו מזכיר עובדה זו בבקשתו והקורא בה סבור כי נשכחו אותם קיבוצים הכלולים בנספח לג ורק ראש המטה רב החסד והחוכמה הבחין בהם והוא מתכופף ואוסף אותם מן האדמה בכפו הגדולה והמגינה. ולא כך הדבר ועדת מילגרום ידעה גם ידעה כי אין להעדיף קיבוצי-נדלן-באספמיה על פני קיבוצים ומושבים אחרים שלא הסתבכו בחובות וגם הם חלמו כי קרקעותיהם החקלאיות יופשרו ויהיו לקרקעות לבנייה והם יזכו בפיצויים עתירי ממון ומיהרו ומצאו יזמים וקבלנים ומכרו להם את החלום.

 

24. בית משפט נכבד זה, כזכור, הלך בנותנו את צו הביניים בעקבות ועדת מילגרום וקבע את קו פרשת המים של צו הביניים לגבי עסקאות הנמצאות בשלב מתקדם כמפורט בהוראות המעבר של דו"ח הועדה. אם העסקאות להן טוענים הקיבוצים נמצאות בשלב נמוך מקו פרשת מים זה אין כל טעם ליתן לקיבוצים כל מעמד באשר להן. 

 

25. לעניות דעתנו, הסדר הקיבוצים כבר היה, כשלעצמו, נדיב ביותר בעצם זה שאיפשר את מחיקתן של חובות הבלון, תוך הסתמכות על ערך הקרקעות שטרם הופשרו לצורך צמצום החוב, הקלות מפליגות אשר לא ניתנו לנפגעי משכנתאות ולבעלי עסקים פרטיים אשר נפגעו במשבר הכלכלי או לכל סקטור חברתי אחר. לא רק שהסדר הקלות בלתי שוויוני זה נשמר נחלתם של בני הקיבוצים, וזאת, כמובן, על גב חובות המדינה אשר, בהם נושאת החברה כולה, אלא שעתה בעזות מצח מבקשים להם שוב הקיבוצים מעמד מיוחד ביחס לעסקאות שלא הגיעו לקו פרשת המים, זאת ללא כל סיבה או הצדקה.

 

26. אין חולק, רבים הם המגזרים במשק המצויים במצוקה כלכלית קשה, ואף על פי כן לא נותנת להם המדינה עדיפות כלשהי על פני אחרים. ולא לשווא. מדובר, לרוב, בסקטורים חברתיים אשר כוחם המצומצם מבחינה כלכלית-חברתית, כמו גם פוליטית, אינו מאפשר להם, להניע את מקבלי ההחלטות להטות להם חסד ולהושיבם לסעודת החינם של החלטות המינהל.

 

27. עולה מן האמור, כי אם אכן מעוניינת המדינה לסייע לקיבוצים אף מעבר לפריבילגיות אשר ניתנו זה מכבר, תעשה היא כן בחקיקה מפורשת וברורה. לא יעלה על הדעת, כי קרקעות המדינה ישמשו כלי משחק בידי הקיבוצים, אשר הועברו אליהם כפקדון בלבד ולצורכי חקלאות. פתרון בעייתם הכלכלית של הקיבוצים אינו צריך ואינו יכול לבוא שוב ושוב, על חשבון גבם של סקטורים אחרים במשק. ראוי הוא כי הטבות כלכליות תוסדרנה בחקיקה ולא תינתנה על דרך של ניצול כוחו של בית משפט נכבד זה.

 

28. הטענה הבלתי פוסקת באשר להיקלעות הסקטור הקיבוצי לקשיים כלכליים אינה יכולה עוד לעמוד לטובת הקיבוצים. טענה זו נשמעת כבר למעלה מעשור שנים גבתה, זה מכבר, מחיר כלכלי ומעמסה חברתית לא קלה. לא זה המקום לנתח את השאלה מדוע נקלעה התנועה הקיבוצית למשבר כלכלי חריף כל כך ומדוע נחלצה המדינה לעזרתם ולא לעזרת אחרים ורבים שנקלעו אף הם למשבר כלכלי והנושים מתדפקים על דלתותיהם ונכנסים לבתיהם בחסות צווי הוצאה לפועל וכינוס נכסים ופדיון משכנתאות וכל אחד מהם נוטל ככל שתפשה ידו, מי מכשיר טלויזיה, מי מכונת כביסה, ומי נושא על גבו את כבישת הרש.

 

29. אי אפשר שלא להזכיר כאן כי אותם קיבוצי-נדל"ן-אספמיה שבשמם טוען עתה ראש המטה נמצאים רובם ככולם באזור המרכז והשרון, ולאו דווקא במרחבי החלוציות וקווי הספר וההקרבה החברתית והאישית.

 

30. לא ייתכן, כי ההסתמכות, לכאורה, של הקיבוצים ליהנות מן האפשרות להסדיר חובותיהם על בסיס תמורות מעסקאות הנעשות בקרקעות חקלאיות המוחזקות על ידם, אך אינם בבעלותם ואשר הסכמי החכירה המתייחסים להם קובעים במפורש כי שינוי יעוד הקרקע יגרום להחזרת הקרקע למדינה - תעמוד לצידם, בו בזמן שאת חובותיהם המצטברים מבקשים הם להעמיס, דווקא, על גב החברה כולה. למותר לציין, שמצבם הכלכלי הקשה, לכאורה, של הקיבוצים אינו תופעה חריגה במשק הישראלי בכלל, אשר שכח זה מזמן את שנותיו היפות. קשיים כלכליים אלה מאפיינים את כלל הסקטורים במשק, אלא שלהבדיל מן הקיבוצים, חסרים הם את אותו משאב נדיר בדמות קרקעות, אשר על בסיסו מנהלים הקיבוצים את מלחמתם.

 

31. יתרה מזאת, אין להתעלם מן העובדה, כי צו הביניים אינו בגדר הסדר סופי ולא נועד הוא אלא ליתן פרק זמן נקי מעסקאות, ומיצירתן של טענות עתידיות חדשות בדבר הסתמכויות, אשר עלולות, כבר בעתיד הנראה לעין, לחייב את המדינה להגן על אינטרסים של גורמים שונים ומשונים, ביניהם בנקים, כרישי נדל"ן ויזמים בעלי ממון אשר מבקשים לחגוג על חשבון קרקעות המדינה וקופת הציבור, במסווה של שיקולים חברתיים וכלכליים נעלים לכאורה.

 

32. ראוי להזכיר, כך נראה, שפרק הזמן, כאמור, נועד לאפשר למדינה לבצע את המוטל עליה, קרי להסדיר את נושא הפשרת הקרקעות בחקיקה, וזאת ברוח המלצות ועדת מילגרום, אשר עניינן, בין היתר, בהפחתת הפיצויים הניתנים בגין קרקע מופשרת.

 

33. כך גם נראה, כי נדרשים אנו לחזור ולהזכיר, כי על פי ההסכם עם מינהל מקרקעי ישראל, עם הפשרתן של קרקעות אלה ושינוי יעודן לבנייה אמורות הן לחזור למדינה ממילא ובאופן שהמחזיקים בהן יקבלו פיצוי בגין הפסד התשומה החקלאית מן הקרקע ותו לא.

 

34. הואיל ועניין זה ידוע היה למדינה היטב ואף הוצג על ידה בפני בג"ץ, אין כל ממש בטענה לפיה המדינה התכוונה לאפשר לקיבוצים לבצע עסקאות עתידיות בקרקע, באופן שהם יקבלו פיצוי על פי החלטות המינהל. זאת, משום שאף המדינה יודעת שעסקאות אלה הן בלתי חוקיות ויש בהן משום אפליה המקנה לציבור מחזיקי הקרקעות החקלאיות והקיבוצים בראש ובראשונה, הטבות כלכליות מפליגות על פני מגזרים אחרים במשק. כמו כן, זו גם, ככל הנראה, הסיבה לכך שהמדינה טענה בפני בג"ץ כי יש לפעול על פי המלצות דו"ח ועדת מילגרום ביחס לתקופת הביניים, זאת למרות שאין הדבר תואם, לכאורה, את הנחיית שר האוצר, אשר אליה מפנה ראש המטה בבקשתו. 

 

35. הבענו לעיל את דעתנו כי המדינה לא טענה בפני בג"ץ כי יש להוציא את הקיבוצים מצו הביניים, אך מעידה מפורשות, כי המדינה ידעה היטב כי הפלייתם לטובה של הקיבוצים ביחס לעסקאות עתידיות שלא הגיעו לקו פרשת המים הינה בלתי חוקית ולא סבירה. 

 

36. משמעות הדבר היא, כי אף המדינה לא העזה, עת הביעה עמדתה בפני בג"ץ להעלות טענה, כפי זו הנטענת כעת על ידי ראש המטה. כמובן, משנמנעה המדינה מלהעלותה בפני בג"ץ, אין כל מקום לאפשר לראש המטה לעשות כן.

 

37. אין לנו אלא לשוב ולומר, כי מתן סיוע לקיבוצים מצד המדינה יכול להינתן על דרך של חקיקה בלבד ולבטח לא על דרך של חלוקת קרקעות המדינה. הגם שלטענת ראש המטה, סיוע לקיבוצים מחייב הישענות על תמורות מן הקרקע, אין ספק, כי אי שם בחלל הגדול מצוי לו לבטח פתרון אחר שוויוני, הגיוני וראוי, אשר לו רק יחפשו אחריו, יימצא. פתרון זה צריך להיות שקוף ובאמצעות החלטה סבירה של הקצאת כספי מדינה, ולא באמצעות עקיפת המנגנון הפיסקלי של המדינה, ויצירת מעין "קופה ב" סודית ונסתרת שמחלקים ממנה ללא פיקוח ציבורי ופרלמנטרי נאות.

 

38. חשוב להבהיר, כי למיטב הבנתנו, גם פיצוי הקיבוצים על דרך של החזרת הקרקע למדינה ופיצוי הקיבוצים על פי החלטות מינהל מקרקעי ישראל היא בלתי חוקית, גם כאשר פיצוי זה מיועד למחול על חובותיהם,  אלא שהמשיבה נמנעה עד כה מלטעון כנגד מדיניות זו אך ורק בשל כך שהיא כלולה בדו"ח מילגרום. ואולם, ולמען הסר ספק, תימסר כאן הודעה כי העותרת חולקת באופן חריף על שחלק זה של דו"ח מילגרום והדברים יקבלו ביטוי נאות בדיון שיתקיים בבקשה לצו מוחלט.

 

39. הרעיון של מחיקת חובות בדרך של החזרת קרקע שאיננה שייכת לבעל החוב הינו לדעת העותרת  מופרך לחלוטין. שער בנפשך שאדם שאיננו יכול להחזיר משכנתא, יגיע להסכם עם הבנק לפיו יעניק לו חלק מגן המשחקים הציבורי לצורך בניית בניין, ובתמורה ימחוק לו הבנק את חובו. אין בכוונת העותרת לפתוח את היריעה בנושא זה המצומצם עתה אך ורק לבקשת ההצטרפות וצמצום צו המניעה, אך יש לזכור כי כאשר נערך נסיון דומה במסגרת חקיקת "חוק גל" כלומר באמצעות חקיקה ראשית, אך כפסע היה מפסילת החוק. קל וחומר שכאשר הטבות מופלגות אלה ניתנות בהסדרים פנימיים בין הקיבוצים, הממשלה והבנקים – שאין להם אפילו מעמד של חקיקת מישנה או הוראות פנימיות.

 

40. לאור בקשת ראש המטה המחזירה אל תחום הראייה המשפטית את הסדר הקיבוצים ששקע אל השיכחה או ההשכחה,  שוקלת גם שוקלת העותרת ליזום הליכים משפטיים לביטול הסדר הקיבוצים בשל האפלייה מחד והעדפה מאידך, הכלולים בו  שאם יש להם זכות קיום מן הראוי שייעשו על דרך של חקיקה ראשית ולא על דרך של הסדר בעל אופי הסכמי. הדבר סותר באופן ברור את חוק יסודות התקציב, שכן המדובר בהוצאה כספית ענקית מכספי המדינה ללא עיגון חוקי כלשהו.

 

41. לאור האמור לעיל מתנגדת המשיבה לבקשת ראש המטה להצטרף כמשיב בבג"ץ 244/00, כמו גם לבקשתו לצמצם את צו הביניים.

 

42. אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד לדחות על הסף מחמת שיהוי וחוסר נחיצות את בקשת ראש המטה הן באשר להצטרפותו כמשיב והן באשר לצמצום הצו, כאמור לעיל, לחילופין מתבקש בית המשפט לדחות הבקשה לגופו של עניין ולחייב את המבקשת בהוצאות ממשיות. העותרת דנן נטלה על עצמה להביא נושא זה בפני בית המשפט בהתנדבות, היא אינה מייצגת קבלן או בנק או יזם או סוחר מקרקעין ומן הראוי כי הוצאותיה הכספיות יוחזרו על ידי מי הטוענים טענות שווא ומכסים מפני בית המשפט עובדות חיוניות הכל כמפורט בתגובה זו.

 

 

 

_______________

אביגדור פלדמן, עו"ד

ב"כ            המשיבה