עמדת הקשת הדמוקרטית המזרחית בנושא איוש חלקות פנויות

הקשת הדמוקרטית המזרחית היא תנועה חברתית הנאבקת מיום היוולדה על עקרונות הצדק והשוויון לכל אזרחי המדינה. הקשת מתייחסת באופן ביקורתי הן להסדרים הקיימים בתחומי הכלכלה, הקרקעות והשיכון, החינוך והתרבות, והן לתהליכים ולמגמות המתנהלים כיום ובבסיסם חיסול רשת הביטחון הסוציאלית, התנערות ממדיניות רווחה, העמקת והנצחת הפערים בחברה מתוך מטרה לעמוד על היסודות המבניים הגורמים לפגיעה בערכי הצדק, השוויון והדמוקרטיה. הקשת פועלת לחשיפתם של תהליכים ומנגנונים אשר אחראים לפגיעה כלכלית במזרחים ובאוכלוסיות אחרות, להנצחת הפער הכלכלי ולדיכוי התרבותי של המזרחים בישראל. הקשת פועלת למיגורן של דעות קדומות ולעקירתם מן השורש של סטריאוטיפים המנחים את מוסדותיה החינוכיים והתרבותיים של המדינה, ואת תפיסותיהן של האליטות התרבותיות ביחסן לתרבות המזרחית ויוצאי המזרח.

הקשת הדמוקרטית המזרחית טוענת כי בשם עקרון הצדק החלוקתי, על בסיסו הוגש בג"צ הקשת, הקצאת החלקות הפנויות על פי המלצת משרד החקלאות המאפשר לחקלאים לאייש נחלות ריקות במושבים, ללא כל תשלום למינהל מקרקעי ישראל – פוגעת פגיעה קשה בעיקרון זה ומפלה לטובה בצורה בוטה את המגזר החקלאי.

מן הראוי להזכיר, כי בבג"צ שיח חדש (244/00) קבע בית המשפט, כי "המינהל משמש נאמנו של הציבור בנהלו את מקרקעי המדינה. עליו לנהלם תוך שמירה על אינטרס הציבור בהם, לרבות שמירה על המקרקעין לתועלת הציבור כולו, כולל הצורך להימנע ממתן טובות הנאה בלתי מוצדקות במקרקעין לאחרים. כנדרש מכל גוף מינהלי, על המינהל לפעול בהגינות על פי שיקולים ענייניים ובשוויון, תוך מתן הזדמנויות שוות לכלל הציבור."[1]

בנוסף, התייחסה הפסיקה להעדפת המגזר החקלאי על פני כל שאר אזרחי מדינת ישראל וקבע, כי "מתן קרקע לאחד מונע אותה מאחרים, ושאלת סדר העדיפויות צצה ועולה בכל חריפותה. טענות להפליה קיימות בין מיגזרים שונים בציבור, כמו גם בין יחידים וקבוצות באותו מיגזר. השאלה המתעוררת לא אחת היא, אם מדובר בהפליה או בהבחנה מותרת. חייבת להיות רגישות לנושא זה ולמשקל שיש לתת לכל טיעון, על פיו יש להיטיב עם מיגזר זה או אחר על רקע הבחנה מותרת הקשורה לזכויותיו או לצרכיו המיוחדים."

במקרה שלהלן לא מדובר בהבחנה מותרת, כי אם במתן מתנות חינם לקבוצת אוכלוסייה מסויימת מבלי שנשקלו כל יתר השיקולים ונבחנו השלכות המדיניות המפלה.

 

גם לעניין זה נדרש בג"צ שיח חדש, וקבע, כי "בבית משפט זה נקבעה נורמה, לפיה מקרקעי הציבור יחולקו בדרך של מנגנון שוויוני, ולא בדרך של העדפה סקטוריאלית, כזו או אחרת, או העדפה באותו סקטור עצמו. ברוח זו, נפסלו החלטות אשר לא עמדו באמת מידה זו.", ומוסיף, כי "מלאכת האיזון הנדרש במדיניות הקרקעית על גווניה השונים, קשה היא. היא קשה במיוחד נוכח העדר הסדרים חוקיים בדבר סדרי העדיפויות והיעדים במדיניות הקרקעית... נדרש איזון של גורמים ושיקולים רבים וליתן לכל אלה את משקלם המתאים בנסיבות הזמן והמקום, תוך צפי לעתיד, באין כל קריטריונים מנחים." [2]

לאור כל האמור לעיל, עולה בבירור כי ההחלטה לחלק בחינם נחלות חלקאיות בישובים באזורי עדיפות לאומית, בהם איוש הנחלות לא מתאפשר, מהווה אפלייה פסולה ועומדת בסתירה גמורה לפסיקת בג"צ ולעקרונות שנקבעו בו ביחס למקרקעי ישראל. למותר לציין, כי החלטה זו לא תעמוד במבחן הביקורת השיפוטית.

הקשת הדמוקרטית המזרחית דורשת כי קרקעות המדינה יחולקו לתושביה על פי הכללים שקבע בג"צ, בהתאם לעקרונות הצדק החלוקתי בצורה של מכרז שיאפשר לאזרחי המדינה לקחת חלק שווה בהקצאת משאב כה יקר ומוגבל.

בברכה,

הקשת הדמוקרטית המזרחית.  

 

 

 

 

 

 

 



[1]  בג"צ 244/00, פיסקה 38. ההדגשות אינן במקור.

[2]  שם, פיסקאות 39-40. ההדגשות אינן במקור.